דמוגרפיה יהודית בארץ הקודש בתקופה הצלבנית
נוסעים המבקרים בארץ ישראל בתקופה הצלבנית מספרים על קהילות יהודיות במספרים קטנים. עדות לכך שיהודים נאחזו באדמת ארץ הקודש גם בתקופה נוראה זו בתולדות הארץ. נוסעים אלו לא היו אלמונים והם הותירו אחריהם ירושה רבת ערך בדמות כתבים ואפילו ספרים.
ראש ובראשונה היה הנוסע האולטימטיבי רבי בנימין מטודלה לאחריו הגדול מכולם הנשר הגדול הרמב"ם ונסיים ברבי אשתורי הפרחי בספרו "כפתור בפרח."
נתחיל קודם בבנימין מטודלה וממה שאנחנו יודעים עליו: בנימין בן יונה מן העיר טודלה, נוסע יהודי מפורסם שחי בתחילת המאה ה 12- , יצא למסע ממושך ברחבי העולם ושב ממנו בשנת תתקל״ג – 1172 יש המשערים כי הוא נפטר בעירו טודלה זמן קצר לאחר ששב ממסעותיו והביא אתו את רשמי מסעותיו אך לא הספיק לערוך אותם או לפרסמם. אין בידינו פרטים אישיים על בנימין מטודלה ,ל א על קורות חייו, על מותו, לא על משפחתו ולא על אירועים אישיים שקרו לו בנדודיו. נראה שעסק במסחר באבנים יקרות ואלמוגים ולשם כך גם יצא למסעותיו. יש הסבורים כי יצא לחפש את עקבותיהם של עשרת השבטים האבודים. כך או כך, במשך שנים ארוכות עבר בארצות רבות בתקופה שבה הדרכים היו משובשות ורצופות סכנות לכל אדם ובמיוחד ליהודים – בתקופת מסעי הצלב. בשנות מסעותיו כתב בנימין מטודלה יומן מסע ותיעד את רשמיו מן הערים והקהילות שבהן ביקר. רשימות אלו נכתבו בגוף שלישי, נערכו בידי עורך אלמוני והתפרסמו ב"ספר המסעות של רבי בנימין". בפתח הספר תיאר העורך את דרך עבודתו של המחבר: "ויבוא בארצות רבות ורחוקות… ובכל מקום שבא בו – כתב את הדברים שראה או ששמע מפי אנשי אמת… וכשבא הביא".
בנימין מטודלה יצא מעירו שבצפון ספרד מזרחה, לכיוון ברצלונה וג'ירונה ומשם לדרום צרפת וביקר בארצות רבות: ישראל, מצרים והגיע עד פרס, בארץ ביקר במקומות הקדושים ותיארם בפירוט את מרביתם ובראשם את ירושלים שלה ולאתריה הקדיש פרק ארוך במיוחד.
מכאן הקביעה כי אין עוד דו"ח כללי מארצות הים התיכון והמזרח התיכון בתקופה הנדונה המאה ה 12- שישווה לזה של בנימין מטודלה בחשיבותו להיסטוריה היהודית או הכללית. הוא דיווח על קהילות יהודיות גדולות מאוד בעיראק ובמצרים (שעליהן בעיקר שמע )אך לא ביקר בכולן, ומדיווחיו עולה כי קהילות היהודים הגדולות ביותר היו באותה עת בארצות האסלאם. בספר ״מסעות של בנימין מטודלה" מציגים נתונים ומידע על הערים שבהן ביקר ,אורחות החיים, המסורות ,במיוחד על קהילות היהודים ובכלל זה: שמות מנהיגי הקהילה, נתונים מספריים הפרנסות והעיסוקים ותיאור ח״ הרוח והיצירה. רשמי המסע לא פסחו על קהילות הקראים והשומרונים וכוללים נתונים גיאוגרפיים ואתנוגרפיים, כגון המרחקים בין הערים שבהן ביקר, תיאור של נמלים וגשרים, טקסים ומסורות. בנימין מטודלה היה האירופי הראשון שכתב על "צין", היא סין, וכן על הודו וציילון – כמאה שנה לפני מרקו פולו.
ומה מספר לנו בנימין מטודלה על יהודי ירושלים ועל העיר: "היא עיר קטנה ובצורה תחת שלוש חומות ואנשים בה הרבה…. יעקובין ,וארמים (ארמנים),ויוונים, וגורגים, ופרנקוש, ובכל לשונות הגויים. ויש שם בית צביעות ,שקונים אותו היהודים בכל שנה מן המלך, שלא יעשה שום צביעה בירושלים ,כי אם היהודים לבדם. והם כמו מאתיים יהודים (לפי כתב יד אחר 4 יהודים). הם גרים תחת מגדל דוד ,בפאת המדינה".
ומה מספר לנו לדוגמא בנימין מטודלה על עכו : "יום אחד לאיקרה היא עכו אשר הייתה לגבול אשר והיא תחילת ארץ ישראל והיא יושבת על הים הגדול, ושם נמל גדול שקורין פורטו לכל הנודדים ההולכים לירושלים בספינות, ויורד לפניה נהר הנקרא נחל קדומים, ושם כמו מאתיים יהודים, ובראשם רבי צדוק ורבי יפת ורבי יונה".
בנימין מטודלה הקפיד בהגיעו לכל עיר או ישוב משמעותי לפגוש את הקהילה היהודית או לברר את אשר עלה בגורלה, ממנו מצטברים עדויות על כך שבארץ ישראל הצלבנית חיים כמעט בכל עיר יהודים בכמות של בודדים עד מאות יהודים והמקצוע של רובם הוא תעשיית הצבע.
שונה ממנו היה הרמב"ם, הרמב"ם נמלט עם משפחתו מצפון אפריקה לארץ ישראל ,עקב רדיפות דתיות והוא מגיע לארץ הקודש בשנת 1165 . עדות לכך אנחנו מוצאים בכתביו של חכם מצפת מהמאה ה16 אשר מספר על מסעות הרמב"ם:" ויום שלישי בשבת, ארבעה ימים לירח מרחשוון, שנת כ"ו ליצירה ,(12 באוקטובר 1165) ,יצאנו מעכו לעלות לירושלים תחת סכנה ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו ביום חמישי, שישה ימים ימים לירח מרחשוון". הרמב"ם מציין בכתביו את קשריו הטובים עם קהילת יהודי עכו במיוחד עם רב העיר עכו רבי יפת הדיין. אנו לומדים רק על נוכחות יהודים בעכו בחברון . פרשנים מאוחרים יותר אמדו את כמות היהודים בארץ ישראל לפי כתביו של הרמב"ם ב1000 איש.
בימי שלטון הצלבנים עולה אל ארץ ישראל גם רבי יהודה הלוי, גדול משוררי ישראל, למעט שיריו אין לנו מימנו עדות על מצבם של יהודי הארץ.
הרב אֶשְׁתוֹרִי הַפַּרְחִי (יש אומרים שזהו שם ספרותי, ושמו הנכון: הרב יצחק הכהן) בן רבי משה הפרחי (נולד: המחצית השנייה של המאה ה- 13 כנראה 1280 ונפטר: המחצית הראשונה של המאה ה-14 כנראה 1358) ,היה חוקר ארץ ישראל והלכותיה. מוצא משפחתו הוא מפלוראנצה בספרד. הוא חי בפרובאנס שבצרפת. לאחר גירוש יהודי צרפת עבר לספרד ולאחר מספר שנים עלה לארץ ישראל. בשנת 1313 הגיע לירושלים וכעבור שנה השתקע בבית שאן. אנו מכירים בעיקר את ספרו החשוב "כפתור ופרח". ספר זה למעשה יכול לספר לנו על מצב היהודים בארץ ישראל בתקופת מלכות הצלבנים השנייה (1192-1291). מדבריו ומספריו ניתן להבין שהיו יהודים בארץ ישראל בתקופה זו ואף שהחלו לקום בה קהילות קטנות. מספר היהודים עולה משתי סיבות, הסיבה הראשונה היא הכיבושים הממלוכים אשר אינם אוסרים על יהודים לגור אפילו בירושלים. הסיבה השנייה היא תחילת גירוש יהודים מאירופה בעיקר מצרפת הגורמת להגעת חלקם לארץ הקודש. אין ברשותנו מספרים מדויקים.
לסיכום:
היישוב היהודי בארץ ישראל ספג מכה