עין כרם יום סיור
כפר קסום הוא עין כרם. מקום שמשלב סגנונות בנייה שונים בחיקו של הר, כמו תושבי הכפר, בני עמים ודתות שונים, גם ההר החובק את הכפר נושא כמה שמות: עבור היהודים זה הר אורה, הצלבנים כינו אותו ״מונטנה״ וערביי המקום קראו לו ״ראס א-ראב״ – ראש האלוהים. לאחדים היא הייתה ׳אלדורדו׳- ארץ הזהב האבוד , . לנוצרים היא אתר קדוש, לאחרים עין כרם היא צלצול פעמוני הכנסיות העולים מן העמק אל השכונה הסמוכה, קרית היובל, לאחרים זיכרון ילדות המקום אליו טיילו בשבתות לאסוף פטריות, להריח נרקיסים או לקטוף סברס עסיסיים בקיץ. ולכל השאר פשוט מקום
שקט ומקסים, המקום הכי קרוב לגן עדן. עין כרם, הוא כפר ציורי השוכן למרגלות הר אורה שבהרי יהודה. לעיני המתבונן יתגלו מראות קסומים, של כ פר אשר למרות פגעי הזמן והקדמה שמר על או פיו ועל ייחודו, תודות למאבק ארוך ועיקש של תושביו . ביקור בכפר חו פן בתוכו מ פגש עם תרבויות היסטוריות ועכשוויות. אתרים הקשורים לדמותו של יוחנן המטביל ובני ביתו, שרידי הכפר המוסלמי, נוף מקראי, ולצידם בתי אמנים, גלריות, בתי קפה ומסעדות של השכונה הישראלית. שילוב נו פי ותרבותי זה הו פך את עין כרם לאתר ביקורים מושך והומה כל ימות השנה .
איך מגיעים
לבאים מתל אביב, פונים ימינה במחלף הראל. ממשיכים מספר קילומטרים ישר בכביש 3965. בכיכר פונים שמאלה לכביש 395. כביש זה מתפתל ויורד עד לצומת T. בצומת פונים שמאלה לכביש 386 שנקרא גם רחוב עין כרם. זהו הרחוב הראשי של שכונת עין כרם. את הרכב ניתן להחנות כאן, או ליד המעיין: מהרחוב הראשי פונים ימינה (דרומה) מול מסעדת אנשים לרחוב המעיין, בסופו נמצא מעיין מרים ושם נתחיל את הסיור.
אנו נטייל בעין כארם שליד ירושלים ושם נכיר מספר אתרים מהחשובים לעולם הנוצרי, ומצד שני גם אתרים בעלי מורשת וסיפור ישראליים:
מעיין מרים.
המעיין הינו מקור חייו וסיבת לידתו של הכפר .והוא נקרא ע״ש מרים אם ישו, אשר בעת ביקורה בעין כרם נגשה למעין ושתתה ממימיו. בעקבות זאת נתקדש המעין במסורת הנוצרית וצליינים נהגו לקחת עמם לאירופה מים בבקבוקים ממי המעיין. זהו אחד המעיינות השופעים ביותר בהרי יהודה ואיכות מימיו הוציאה לו מוניטין רב. .המנהג הופסק, לאחר שהתברר כי איכות המים היום ירודה וכי קיים חשש לזיהום מהם, מאחר והם נפגשים עם אפיק מי הביוב של חברת מפעלי המים הירושלמית.
ליד המעיין, לא רחוק מכאן החל להתפתח היישוב הכנעני הקדום של עין כרם, לפני יותר מ-3000 שנה. אל המעין מוליכה נקבה חצובה באבן שראשיתה בימי בית שני, אז היה בעין כרם כפר פורח ומשגשג.מעל למעין נבנה לפני למעלה מ-100 שנים ״מקאם״, מקום קדוש למוסלמים שהוא בית תפילה ומסגד. המבנה שימש בי״ס לילדי המוסלמים בכפר, והוא מסמל את עין כרם, שהחל מן המאה ה-16 הפך לכפר מוסלמי. עד היום, ניתן לראות את המינרט, המגדל המתנוסס מעלינו, שריד לאותו מקאם. המוכתר גר בקרבת המעיין , היה זה המעיין הטוב ביותר בירושלים ולכן בבית זה לא היה בור מים.
כנסיית הביקור וכנסיית מסיבת ברית המילה
עיקר פרסומה של עין כרם בא לה בעקבות זיהויה כמקום לידתו של יוחנן המטביל ,ומכאן חשיבותה לנצרות, זיהוי זה נעשה במאות רביעית וחמישית לספירה ע״י אבות הכנסיה הנוצרית וע״י הלנה, אמו שלך הקיסר הרומאי קוסטנטין. המאמינים הנוצרים קובעים שעין כארם מזוהה כעיר בהרי יהודה שבה פגשה מירים אימו של ישו את אלישבע דודניתה המבוגרת , שגם הייתה בהריון של יוחנן. לפיכך אנחנו נמצא בעין שלושה אתרים אשר עוסקים באירוע מכונן זה בתולדות הנצרות.
וכמיטב המסורת הנוצרית אתרים אלו יהיו כנסיות מרשימות אשר נבנות לאורך כל תקופות השלטון הנוצרי בארץ ומחודשות שוב במאה ה19 ובשנות החמישים על ידי מיטב האדריכלים. כנסיות אלו מתעדות את המפגש בין שתי האימהות החשובות לעולם הנוצרי. וכן את טקס ברית המילה שנערך לרך הנילוד.
זרמים נוצריים נוספים הגיעו לעין כארם על בסיס אותו סיפור ובנו כנסיות יפות , הכנסייה הרוסית בנתה את "גורני" , "הררית" ברוסית ,עם בצלי זהב מקסימים, ואילו זרם נוצרי נוסף הגיע מצרפת ובנה מנזר וכנסיה קטנה עם סיפור מאוד מיוחד על אב המנזר היהודי אשר מתנצר בצרפת, עולה לארץ ישראל בסוף המאה ה19 ובונה את מנזר האחיות ציון בעין כארם.
אתר נוסף מרשים בעין כארם הוא:
ביתו של ראש הכפר ליד עץ התות הגדול:
בית זה הנמצא סמוך למעיין הראשי של הכפר (כמו כל בית של מוכתר המכבד את עצמו), ונושא בחובו מספר סיפורים מעניינים והים משמש כמרכז למוזיקה. הסיפור המרכזי שלו הוא שב 1883 מגיעה שמועה לעין כרם שהגנרל הבריטי גורדון ,גיבור מלחמת קרים , מנצח המלחמה בהודו סין, מגיע לעין כרם. ההתרגשות גדולה אוחזת בכפר וכל אחד עושה ככל יכולתו להיות זה שיארח אותו. המוכתר, חאג׳ איסמעיל , שזהו ביתו (היכן שנמצא הים עץ התות ) לוקח את נשותיו , שוחטים כבשים מבשלים תבשילים ומעדנים. אב המנזר רוצה אף הוא לחלוק בכבוד ומגייס את הנזירים שעורכים ארוחה כל אחד עושה את שיודע. היום הגדול מגיע יוצאות שתי החמולות לקבל את המשלחת, עולים לאזור הר הרצל של היום ,ואז מגיע איש קטן שפם וכובע קסקט , ללא פמליה , מתבוננים בו בתימהון. וזה היה הגנרל ,הגנרל העדיף כמובן את האוכל הפיקנטי של המוכתר, ולבסוף נשאר הגנרל למשך שנה במטרה לחקור את סיפורי הברית החדשה. הוא נמשך במיוחד לסיפורים על יוחנן המטביל. כולם אגב זוכרים מה היה בסופו של הגנרל??? הוא נשלח לסודן ושם נפל בשבי של "המהדי הסודני בחרטום" וראשו נערף, בדומה לסיפור על יוחנן המטביל.
המטמון של עין כרם
האגדה מספרת כי בתוך קירות הבתים והבארות בעין כרם חבויים אוצרות זהב, אותם הטמינו יושביו העשירים של הכפר כשנמלטו ממנו ביולי 1948 מתוך תקווה שבתום המלחמה יזכו לחזור ולקחת את רכושם. העולים החדשים שהתיישבו בבתי הערבים-הנפקדים התייחסו לסיפורים הללו בביטול; הם גם לא התייחסו ברצינות לאזהרה שקללה עתיקה הוטלה על מי שבביתו נמצא הזהב. אלא שיום אחד, בסוף שנת 1950, החלה מע״צ להרחיב את הכביש הראשי בעין כרם ולשם כך נאלצה להרוס את הבית שבו שכנה המכולת של הכפר, כאשר קרסו קירות הבית תחת שרשראות הטרקטור, נתגלו מבעד לאבנים ולענני האבק שני פחים גדולים וכבדים. הפועלים ועשרות מאנשי עין כרם עמדו פעורי פה מול מאות ואולי אלפי מטבעות הזהב שמילאו את הפחים עד גדותיהם. מההתרגשות, ולמראה המטבעות הנוצצים, לקה מרציאנו, בעל המכולת, בהתקף לב ונפטר.
האגדה מספרת שכמה שבועות אחר כך הגיעה השמועה גם אל ד״ר יואכים, הערבי-הנוצרי העשיר שהסתיר את הזהב בקירות ביתו בטרם ברח לעמאן. מאותו יום יצא ד״ר יואכים מדעתו. הוא היה משוטט בהרים וצועק כי הוא הולך לעין כרם להשיב לעצמו את הגזל. הוא אושפז בבית חולים לחולי נפש, ומת שם.
הבית של אלגרה היהודיה בעין כרם.
ב-1948 ברחה משפחת רחיל מן הכפר והבית נותר ריק ונתפס בידי אחרים. יוסוף רחיל, נכדם של אלגרה וג׳ברא, המתגורר כיום בשועפאת, ראה את בית משפחתו מנגד, ואליה לא בא. על הקיר מוצמד שלט, שמזכיר את סיפור אהבתם של אלגרה וג׳ברא.
וזה הסיפור של אלגרה וג׳ברא :
בעין כרם (כיום שכונה של ירושלים) היו בזמנו שבעה בתי כנסת, אחד מהם נקרא ״תקוותנו״. בית זה במקור היה ביתם של אלגרה וג׳ברא.
סיפור אהבתם של היהודיה והערבי-נוצרי היה מהסיפורים הבלתי אפשריים של שנות ה-20 המאוחרות בירושלים. אלגרה היתה בת למשפחת. בלו משכונת מחנה יהודה. אביה, נחום, היה הקברן הראשי של ירושלים. ג׳ברא, בן למשפחה אמידה מעין כרם, פגש באלגרה והתאהב בה מיד. הוא חיזר אחריה בנחישות רבה, והיא, למרות התנגדות הוריה, נענתה לו. בני הזוג היו מאד נועזים, בפרט לאותם ימים, וג׳באר היה מגיע רכוב על סוסתו הלבנה למחנה יהודה, אוסף את אלגרה, והשניים היו יוצאים בגלוי לרכיבה ברחוב יפו, רחובה הראשי של ירושלים.
התנגדות המשפחה לא עזרה. יום אחד, מספר עמירב, נעלמו אלגרה וג׳ברא כאילו בלעה אותם האדמה. רק אחרי כמה חודשים נודע לשתי המשפחות, זו במחנה יהודה וזו בעין כרם, כי אלגרה וג׳ברא נישאו בחשאי בבית לחם והם גרים שם.
עם היוודע הדבר, קרע אביה של אלגרה קריעה בדש מעילו, שם אפר על ראשו וישב שבעה. אלגרה נחשבה למתה בעיני בני משפחתה.
גם לעין כרם לא יכלה אלגרה לעבור, אלא אם תתנצר. וכך היה. היא עשתה זאת בכנסיית סן ז׳וזף בבית לחם ואחרי שנתיים, ב-1930, עברו בני הזוג לגור בעין כרם. ג׳ברא מונה לספק הבשר הראשי של הצבא הבריטי בירושלים. בני הזוג רחיל גרו בבית אבן עתיק במרכז הכפר. תושבים המקום קראו לבית ״בית היהודיה״.
אחד מבני משפחתה של אלגרה, שמעון בלו סיפר לד״ר עמירב כי בשנת 1945 מת נחום בלו. יום לאחר מכן, אחרי נתק ארוך ממש פחתה, הו פיעה אלגרה עם שלושת ילדיה בבית אביה, וביקשה להצטרף לאבלים. אולם אמה של אלגרה, שרה, גירשה אותה מהבית. אלגרה, סיפ ר בן משפחתה, יצאה מהבית, התיישבה עם ילדיה ליד גדר הבית ובכתה שעה ארוכה.
יוסוף ריחל, אחד משמונת ילדיהם של אלגרה וג׳ברא, תושב מזרח ירושלים סיפר שהוא זוכר את אותה תמונת ילדות מרגשת . עבורו היה זה הזיכרון היחיד מסבו היהודי, זיכרון ראשון מהעולם היהודי. אחרי מלחמת השחרור עזבה מש פחתו את עין כרם, ועברה למזרח ירושלים. רוב הילדים נפוצו ברחבי העולם. ג׳ברא מת בירושלים ב-1971, אלגרה מתה באתונה ב-1982.
שכונת עין כרם היום הינה מרכז תיירותי עם מסעדות רבות ובתי הארחה. וכפי שציינתי למעלה המקום רווי בסיפורים שונים ומשונים.
נכתב על ידי מוטי אפרתי מורה דרך ירושלמי.