כתבה על סיור מערב בנימין
שם הכותב:חי אפרתי מוטי
תלמיד שנה ראשונה קורס מורי דרך
ביום ה' האחרון 30 לדצמבר במסגרת קורס מורה דרך של מכון לנדר יצאנו בבוקר מקפיא קבוצה מעורבת של חניכים לסיור בחבל ארץ יפהפה באזור מערב בנימין .
הסיור בהדרכתו של ד"ר יוסי שפיינר כלל כמה תוספות שהם לא שגרתיות לסיור כזה שאנו נפרטם בהמשך.
הנקודה הראשונה בטיול שלנו הייתה נבי סמואל מעל שכונת רמות בירושלים האתר שמתנשא לגובה של 902 מטר בהחלט לא הסביר פניו לאורחים שפקדו אותו בשעה כה מוקדמת.פתחנו את הסיור בתצפית היקפית ולאחר מכן סיירנו באתר
נבי סמואל מיוחס לקברו של הנביא שמואל לא נתעכב על חילוקי הדעות ביחס למכאן מנוחתו של הנביא שמואל אך אנו זוכרים שבסוף ספר שמואל נכתב ששמואל נקבר "בביתו אשר ברמה"(סוף שמואל ב).איפה היא רמה לא ידוע אך היא כנראה באיזור.
על הקבר מתנשא מסגד אשר נבנה זה לא מכבר והוא למעשה מתבסס על מבנה כנסיה צלבנית שהיית המוקפת חפיר. הכנסייה אגב הוקמה בדיוק במקום שאליו הגיעו הצלבנים במאה ה11 וחזו לראשונה בירושלים לפיכך הכנסייה נקראה "הבשורה השמחה" במקום עוד ישנם חפירות ארכיאולוגיות מתקופות שונות טואלו הבניין עצמו מנוקב כדורים כתוצאה מכל הקרבות שעוד התחוללו באיזור.
בסיור מסביב לאתר ניתן להגיע למערה קרסטית יפה שבפתחה ישנו מעיין
האתר מגודר אך הכניסה אליו היא חינם על אף שהאתר עצמו מנוהל ע"י רשות הטבע והגנים
נאבי סמואל מפה היקפית
יצאנו שוב לדרך והנהג המיומן שלנו הסיע אותנו בפיתולי הדרך עד אשר הגענו לגבעה חשופה שצופה על הכניסה לדרך 443 מול הישוב גבעת זאב (על שמו של זאב זבוטינסקי) שם לאחר שטיפסנו לראש הגבעה וצפינו על איזור כלא עופר ואיזור התעשייה עטרות בואכה העיר הערבית רמאללה נפתח בסיפורה של שיירת השישה עשר.הסיפור למעשה אינו מוכר ומתועד כיאות בדברי מי מדינתנו אך נספרו בקצרה:
בתחילת מלחמת העצמאות בשלהי מבצע יבוסי שעסק בביסוס הקשר בן שכונות ירושלים שהיו מותקפות ולמעשה מנותקות יצאה פקודה מהמטה הכללי לפגוע בתחבורה ציבורית ערבית כמעשה תגמול לפגיעות של הכנופיות הערביות בתחבורה היהודית.
המשימה הוטלה בתחילה על מחט צעיר של חטיבת הראל (יצחק רבין) אך הוא דחה זאת בתוקף לפיכך המשימה הוטלה ישירות על גדוד מוריה שהיה כפוף לפיקוד ירושלים בראשות דוד שאלתיאל.
הגדוד הטיל את המשימה על מפקד צעיר בשם נועם גרוסמן שהחליט לבצע את הפקודה .
בתאריך 4 במרץ 1948 בשעה 02:00 יצאו 19 חיילים מהישוב עטרות לאחר שבצעו אימון קצר על האוטובוס של הישוב והתמקמו על הגבעה שעליה אנו עומדים אחד החיילם עמד בקצה הצפוני של הגבעה עם משרוקית ושם הם ארבו לאוטובוס הערבי שאמור היה לצאת מאיזור ראפת רמאללה ללטרון בדיוק בשעה 06:40 בבוקר. ואכן האוטובוס הגיע בזמן החייל שרק במשורקית והחיילים במארב פתחו באש והאוטובוס נעצר לאחר מספר מטרים.(לאחר מכן הסתבר שהיו 4 הרוגים ועוד פצועים באוטובוס).
בנסיגת הכוח התגלעו בעיות משום שהכוח התפצל וכמובן שהיריות העיר את כל הסביבה ואת חייליו של קאוקגי שהיו באיזור אלו כיתרו את הכוח מסביב וקרב שנפתח נהרגו שישה עשר מהם וגופותיהם הועבר לרמאללה וחוללו שם הגופות הוחזרו לאחר מכן לירושלים ונקברו שם.
מן הכוח שרדו רק שלושה חיילים לספר את הסיפור ועל שם השישה עשר נקרא רחוב ראשי בשכונת פסגת זאב.
לאחר תום הסיפור יצאנו שוב לדרך השעה כבר 10:30 בבוקר ובצומת עופר פנינו שמאלה ומשם נכנסנו לאיזור התעשייה של עטרות.המקום מספק תעסוקה ללא מעט ירושלמים ותושבים פלסטיניים ומהוה דוגמא טובה לדו קיום רק אם רוצים.
מאזור התעשייה צפינו על מנחת המטוסים של עטרות ועל שרידי מה שהיה הישוב עטרות.הישוב עטרות הוקם בתחילת המאה שעברה בשנת 1914 על קרקע יהודית שנרכשה והיה למעשה ישוב מבוסס שהקים משק חלב ומטעים שסיפקם לירושלים. ואפילו הייתה לו מחצבת אבן שהתחרתה בחוצפה רבה במחצבות הערביות סביבה(עבודה עברית).
כמובן שבמלחמת העצמאות הישוב סבל פיגועים וניתוקים וערב הכרזת העצמאות הוא פונה בהחלטת בן גוריון ונהרס על ידי הכנופיות הערביות גם שדה התעופה עצמו שהיה בריטי במקור נהרס ונבנה שוב על ידי הירדנים. המתיישבים הקימו ישוב חדש הוא בני עטרות ליד נמל התעופה(הם לא יכלו להפרד מרעש ההמראות והנחיתות).
עזבנו את איזור התעשיה ועלינו על כביש 443 השעה כבר 11:45 וסוף סוף הייתה קצת שמש ויכולנו להוריד את המעילים כביש 443 הוא כביש די מוזר משום שבחלקו המזרחי בואכה ירושלים הוא מוקף גדר הגדר הצפונית לאורכו היא לצורך ההפרדה ואילו הגדר הדרומית מסמנת את קצה השטח של מועצה מקומית גבעת זאב. הדרך למעשה מקבילה לדרך העתיקה שהובילה את הצלבנים לירושלים וגם לדרך הטורקית העתיקה שהסתיימה בסוף ביריחו.
אנו עוברים ליד הישוב בית חורון ולידו בסיס משמר הגבול שהיה פעם בסיס ירדני.
במהלך האינתיפאדה השנייה, התרחשו לאורך הכביש מספר פיגועי ירי, חלקם התרחשו על ידי תושבי הכפרים הסמוכים לכביש, שהיו עומדים בשולי הכביש, יורים על מכוניות חולפות וחוזרים חזרה לכפריהם. כתוצאה מכך, נאלץ צה"ל לחסום את הגישה לכביש מאותם הכפרים.
הכביש מואר, ובכל 500 מטר ישנו שלט המציין את מספר קטע הכביש (ממזרח למערב).
בתקופת המנדט הבריטי נסלל כביש מאשקלון לרמאללה-אל בירה, דרך לטרון ומעלה בית חורון, והיא הייתה לאחד מכבישי-הרוחב העיקריים בארץ. בימי שלטון ירדן באזור, נסלל כביש מאל-בירה לעבר מעברות הירדן דרך ביתין, יישובי רמת חצור ויריחו. בראשית שנות ה-70 כינתה המדינה כביש זה, מים לירדן, בשם כביש 3.
צומת מכבים –
בנסיעה של 5 דקות נתגלה לעינינו העיר החדשה מודיעין אשר בזמן בנייתה נתגלו שרידי בית כנסת מימי בית שני. בהמשך הנסיעה אחרי מודיעין ישנה פניה ימינה זוהי הכניסה לישובים רעות ומכבים, ועל גבעה מעל הכביש לפני הצומת נתגלה בית קברות מתקופת הברונזה התיכונה סביב 1800-1900 לפנה"ס ,הקבורה נקראת קבורת פיר.
אחרי זה כ- 1 ק"מ משמאל לכביש נמצאת גבעת "קברות המכבים", איש אינו יודע בוודאות האם קבורים כאן המכבים, אבל המקום נקרא בפי הערבים "קובור אל יהוד", וזכו להיקרא קברי המכבים.
בשנת 1910 הנהיגו כאן תלמידי גימנסיה הרצליה מסורת של הדלקת לפיד מודיעים והעברתו לירושלים ע"י רצים.
מאתר קברי המכבים הולכים צפונה כקילומטר אל משלט 219 וגבעת שיח' אל-ע'רבאווי (השייח המערבי), או כפי שהמקום מכונה: חורבת הגרדי. זהו מבנה בעל כיפה שיש הסבורים שלידו בנה שמעון החשמונאי מצבה לזכר בני משפחתו. לפי אחת הסברות, כאן נמצאים בעצם קברות המכבים. ויקטור גרן אחד החוקרים הגדולים של ארץ ישראל, שפעל במחצית השנייה של המאה ה-19 טען שבאזור הח'רבה והכפר אל-מידיה הייתה העיר מודיעין.
קברי המכבים תמונת ארכיון
סמוך מאד לקבר השיח' ניצב משלט 219 – שלט מספר את קורות המשלט בימי מלחמת העצמאות: המשלט הותקף ב-29.9.48 בידי כוח גדול של ערבים מקומיים, בסיוע פלוגה של הלגיון הירדני. לאחר הרעשה בתותחים ובאש מקלעים, הסתערו הערבים על המשלט וכבשוהו, למרות העמידה העקשנית של מגניו. אבל עוד באותו היום נכבש המשלט שנית בידי כוחותינו. ליד קבר השייח' אנדרטה לזכר 23 לוחמי חטיבת "קיריתי", שמצאו את מותם בקרב על המשלט במקום.
בהמשך הכביש, שוב משמאל נראה שלט חום המפנה אותנו לנאות קדומים.
נאות קדומים, היא השמורה הלאומית של טבע הארץ במקורות ישראל, היא תופעה ייחודית, הממלאת ייעוד לאומי ממדרגה ראשונה.
היא מקיימת מערכת המציגה את הטבע ואת החקלאות של ארץ-ישראל כפי שנשזרו ונארגו במורשתנו: בתנ"ך, במשנה, בגמרא, במדרשים ובמסורת.
חזרנו חזרה לכביש 443 והפעם אנו נוסעים לכיוון ירושלים ומשם בצומת שילת אנו פונים אל העיר מודיעין,תנופת הפיתוח שהעיר זאת חוותה אין לה מתחרה במדינתנו ,העיר צמחה בשנים מועטות והפכה למוקד משיכה לאוכלוסיה צעירה אשר ברובה מבוססת על עבודות מחוץ לעיר בעיקר ירושלים ותל אביב.
העיר כמובן מהווה צומת דרכים עיקרי מאזור ההר לשפלת החוף ומתיימרת להחליף את העיר מודיעין העתיקה אשר ישבה על אם הדרך לירושלים בעת העתיקה (אשר את מיקומה המדויק אין אנו יודעים).
מיקומה המדויק של מודיעים הקדומה אינו ידוע לנו היום, אך האמורא עולא אומר בתלמוד בבלי [7], ש"מן המודיעים לירושלים חמשה עשר מילין הויא", כלומר שהמרחק בין מודיעים וירושלים הוא חמישה עשר מיל.
אחרי חניה וסיור בקניון בעיר מודיעין שוב יצאנו לדרך והפעם לכיוון עמק המעיינות בואכה לטרון בנתיב שיוצא מהעיר לכיוון עמק איילון אנו עוברים באזור תחנת הרכבת החדשה ומולנו גן ובמרכזו אם קטן ומלאכותי שמאפשר אפילו שייט אנו נוסעים לכיוון כללי דרום מזרח ונכנסים לעמק איילון מרחוק אנו רואים את הגשר הארוך של הרכבת החדשה לכיוון ירושלים. אנו נעבור מתחתיו ו כ- 1- ק"מ לאחר מכן נגיע לצומת פרק איילון קנדה הוא עמק המעיינות המפורסם.
פרק המעיינות
סיפור של מקום
עמק איילון הוא יחידת נוף יפיפייה בין הרי ירושלים לגבעות השפלה ובו קרקעות פוריות במיוחד אשר נוצלו לאורך השנים לגידולים שונים. העמק היווה ציר תנועה עיקרי לירושלים לאורך כל הדורות. העמק, הקרוב כל כך למרכז הארץ מציע שפע של מסלולי טיול, תצפיות נוף ואתרים הסטורים ואטרקציות.
בני ישראל בהנהגת יהושע בן-נון כבשו את עמק איילון בעזרת הנס: "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון"( יהושע,י',9-13) . תקופת המכבים בתקופת שיבת ציון נכלל מרחב איילון בתחום ממלכת יהודה. העמק,למעט חמת (אמאוס), נשלט ע"י הסלווקים. בתקופת המכבים 168 לפנה"ס, הצליחו המכבים בראשות יהודה המכבי לכבוש את העמק ובכך לשלוט על פרשת הדרכים האסטרטגית. התקופה הרומית בתקופת הורדוס 37 לפנה"ס העיר אמאוס הפכה לבירה מנהלית של עמק איילון. לאחר מות הורדוס היה העמק תחת השפעת הקנאים, אשר היו תוקפים את חיילים הרומים. רומא שלחה צבא לדכא את ההתקוממות בעמק. הצבא הרומי שרף את העיר אמואס. עמק איילון הפך להיות מחנה צבאי רומי של הלגיון החמישי שב-70 לספירה עלה וכבש את ירושלים עמק איילון במסורת הנוצרית. על פי המסורת הנוצרית ישו קם לתחייה ביום השלישי לאחר צליבתו. בשנת 10 לספירה הופיע ישו באמאוס בביתו של קליופס שהיה אחד מתלמידיו, בית זה היום הוא כנסיית אמאוס. בתקופת מרד בר כוכבא 132-131 לספירה, הפך כל העמק לאזור יהודי חופשי, אך לא ארך הזמן עד שהרומאים סגרו את כל מבואות העמק ובודדו את אמואס עד להריסתו . העיר אמואס בעמק איילון מקבלת מעמד של עיר רומיות בשם ניקופוליס, ניצחון, ביוונית.. בשנת 449 לספירה מתרחשת בעמק איילון רעידת אדמה חזקה הזורעת הרס באזור, העיר ניקופוליס נהרסת עד היסוד. רעידת אדמה זו גרמה להיעלמות המעיינות החמים של אמואס.
העיר אמאוס בתקופה הצלבנית
ב-634 לספירה כובש הצבא המוסלמי את ארץ ישראל. עמק איילון הופך להיות מפקדה ראשית של הצבא המוסלמי.
הצלבנים בעמק איילון הצלבנים מגיעים לארץ ישראל וכובשים את עמק איילון ב- 1099 . משם ממשיכים לכיוון ירושלים. הצלבנים מחזיקים את העיר אמאוס ובונים ב-1100 את מבצר אמאוס שקיבל מאוחר יותר את שם: "גבעת האבירים". הצלבנים מצליחים להישאר עד 1187. שנה בה צאלח א-דין, מפקד הכוחות הערבים כובש את עמק איילון, ההופכת למקום קרבות שלא פוסקים. עמק איילון עוברת מיד ליד. תקופת הממלוכים ב-1263 הממלוכים כובשים את העמק. העיר אמאוס ועמק איילון הופכים לאזור שולי. בסוף תקופת הממלוכים ב-1516 מוצאים את אמואס, כפר חקלאי עני ושכוח, הנתון להתקפות של שודדים בדואים על עולי רגל לירושלים. משפחת אבו ע'וש בעמק איילון ב-1516 התיישבו באזור משפחת אבו ע'וש מבני הממלוכים. הם השתלטו על האזור והטילו מסים כבדים על כפרים בסביבה. בין המיסים הוטל מס בתולות אחד לכל שנה.מס זה הוא שהביא בסופו של דבר למרד נגדם וטבח של כל משפחת אבו ע'וש. ניצל רק אדם אחד, מוחמד אבו ע'וש, שנמלט והקים משפחה חדשה בקרית אל-ענב, מקום הכפר אבו גוש היום. עמק איילון באימפריה הבריטית ב- 1917 כובש הגדוד האוסטרלי את עמק איילון. ב- 1919 מגיעים נזירים מהמסדר הפרנסיסקני ומקבלים את הבעלות על המקומות הקדושים בעמק איילון. ב-1926 החלו בנייה של מנזר לטרון. ב- 1929 מתרחשת שוב רעידת אדמה באזור והורסת את המנזר ובתי כפרים רבים באזור. המנזר מוקם מחדש. ב- 1940 הוקם בעמק מחנה עצורים של הצבא הבריטי בו היו עצורים רבים מפעילי המחתרות היהודיות בארץ . מלחמת השחרור במלחמת העצמאות של מדינת ישראל ב-1948, עמק איילון מקבל שוב מעמד חשיבות אסטרטגית בשליטה על הדרך לירושלים. בתחילת המלחמה ניסו שיירות של מכוניות משוריינות להבטיח קשר ואספקה סדירה לירושלים. עם התגברות ההתקפות הערביות על השיירות הוחלט לכבוש את הנקודות האסטרטגיות החולשות על המעבר לירושלים. נוצר צורך לכבוש את משלט הקסטל, בית מחסיה ופסגת מעליו (היום "המסרק") ,שער הגיא ואת לטרון. המבצעים לפריצת הדרך: מבצע נחשון /מבצע הראל/מבצע בו-נון/ מבצע בו-נון ב' / מבצע יורם. לאחר שלוש כישלונות לכבוש את לטרון ותוך כדי הקרבות נמשכו החיפושים אחר דרך שתבטיח קשר רצוף בין מישור החוף והשפלה לירושלים. בתחילת יוני 1948 החלו לפרוץ את "דרך בורמה" – דרך חליפית לירושלים. עם חתימת הסכמי שביתת הנשק ב- 3.4.49 הפר חלקו הגדול של עמק איילון לשטח הפקר. בסיכום כל הניסיונות לכיבוש מובלעת לטרון בשנת תש"ח, נפלו 190 חיילים מצבא ההגנה לישראל.. שטח ההפקר בעמק איילון לאחר מלחמת השחרור עלו לקרקע בעמק איילון ישובים ישראלים חדשים.ביניהם קבוץ נחשון שעלבים, הראל, משמר איילון ובן-נון . נחשון וישובים אלה ישבו על קו הגבול ואילו העמק היה לשטח מפורז אליו הייתה אסורה הכניסה לשני הצדדים. השטח כונה: "שטח ההפקר". בתחילת שנות החמישים יצאו מהכפרים במובלעת לטרון מסתננים שתקפו וחיבלו בישובים היהודים. בתגובה ביצע צה"ל פעולות תגמול . לאחר מבצע קד"ש ב- 1956 חלה רגיעה באזור, דבר שאפשר לחברי נחשון וערבים מעבר לגבול,לעבד חלק מאדמת העמק. מנזר לטרון הצליח לחתום חוזה לעיבוד אדמות העמק עם קבוץ נחשון והכפרים הערבים בעזרת משקפי האו"ם . ב- 30.10.1958 ניסו פלחים ערבים וחברי קבוץ נחשון להשתלט על חלק גדול יותר באדמת שטח ההפקר. בעזרת טרקטורים רבים ניסה כל צד לכבוש עוד שטח חקלאי.בנקודה מסוימת נפגשו הטרקטורים בשטח. מספר חבר קבוץ נחשון דן מאיר: " באיזו נקודה נפגשתי עם הטרקטור שלי בטרקטור של ערבי, עצרנו אחד מול השני, הסתכלנו ואמרנו שלום. הוא נתן לי את אחד המפתחות מהטרקטור שלו כמזכרת וכל אחד יצא לכיוונו להשיג עוד אדמה". במשך היום פתחו חיילי הלגיון הירדני באש על טרקטוריסטים ישראלים ושני חברי קבוץ נפצעו. עיבוד האדמה בעמק הופסק לאחר יום זה. בסה"כ ,למעט תקרית זו ,היה גבול זה עם ירדן שקט. . עמק איילון במלחמת ששת הימים בשנת 1967 הגן על מובלעת לטרון כוח קטן של הלגיון הירדני. ב- 5 ביוני הגיע למקום כוח קומנדו מצרי שכלל 100 חיילים. מטרת כוח זה הייתה להתקיף את שדה התעופה בלוד ואת העיר לוד. כוחות צה"ל כללו יחידות מחטיבה מרחבית 4, פלוגת נח"ל בגבעת 314 וכוח ההגנה המרחבית מהישובים. במשך ה-5 ביוני התנהלו חילופי אש מרגמות בין מוצב לטרון ומוצב 314 ונחשון. בערב מח"ט 4, אל"מ משה יוטבת (מושיקי) אישור לכבוש את המובלעת. בהתקפה השתתפו פלוגת טנקים ושתי פלוגות חי"ר על זחל"מים. נעשתה פעולת הסחה בה בוימה ההתקפה מכוון דרום על ידי חברי קבוץ נחשון, הראל ופלוגת הנח"ל, בעוד שעיקר הכוח תקף מכיוון צפון. משטרת לטרון נכבשה תוך שעתיים ובשעה 6 בבוקר כבר דיווח מושיק שכל עמק איילון בידי צה"ל. בשלב זה החלו חיילי הקומנדו המצרי שנותרו במובלעת לתקוף שיירות של החטיבה, נהרג קצין צה"ל ונורו יריות על קבוץ נחשון. מצוד נרחב אחרי יחידת הקומנדו המצרית נמשך כ- 3 ימים . ב- 6 ביוני 1967 עזבו תושבי כפרי אמאוס, בית נובא, יאלו, דיר איוב וכפר לטרון את בתיהם וגורשו לכיוון רמאללה. בכפרים נכנסה יחידת הנדסה של צה"ל ובעזרת חמרי נפץ ודחפורים הרסו את כפרים עד היסוד. ב- 1976 בשטחי הכפרים אמאוס ויאלו הוקם פרק ע"י הקרן הקיימת לישראל " פארק קנדה". וותיקי קבוץ נחשון, ללא החלטה רשמית, במחאה נמנעו מלדרוך על אדמת פארק קנדה. . לסיכום סיפור החיים בעמק איילון נמשך ברצף על-פני 3000 שנות היסטוריה. המעיינות החמים ומיקומו האסטרטגי של העמק, על פרשת דרכים מהשפלה להר ומאוחר יותר על הדרך ירושלים, גרם לעליית האזור אך גם הווה סיבה למחלוקות רבים .
כיום העמק שוב משנה מראה. פיתוח מואץ, אינטרסים תיירותיים ונדל"נים, וכבישים מהירים מאיימים לכבוש את העמק. נקווה שמדינת ישראל ובעלי הקרקעות למיניהם ישכילו לשמור ולשמר את פנינות הנוף בעלת ההיסטוריה הארוכה והייחודית הזו של עמק איילון.
עלינו לתצפית על רכס בתוך העמק בחלק העליון ליד חירבת עקד ושם נפתח לפננו נוף מדהים לכיוון מערב ור אז אנו מבינים את חשיבותו האסטרטגית של העמק במהל כל הדורות.
בעמק עצמו יש נה צמחיה רבה וכן פינות נופש ותיור וכמובן אתר ארכיאולוגי גדול וממש בכניסה את כנסיית הלחם והדגים בא מסופר על סיפור תחייתו של ישו.
פה למעשה מסתיים סיורנו ומכאן כמובן אפשר להמשיך למיני ישראל בכביש בואכה משמר איילון ולחזור חזרה הבייתה עייפים אך מרוצים.